Guy Katriel

This was a difficult book to rate, as its beginning felt like a slog, weighed down by heavy & expositional dialogue.
This issue was really maintained throughout the book, weakening some character interactions.

Much of the worldbuilding was communicated via dense terminology and long-winded explanations, and while some aspects could be inferred from context , it wasn't always worth the effort. The world itself, while serviceable, never struck me as especially unique or compelling, and the way it was delivered made it harder to invest in.

That said, the novel shines in areas that matter deeply: character development and emotional depth. Wang's ability to portray complex inner lives and make the reader truly feel the weight of her characters' struggles is remarkable, elevating the story far beyond its flaws. For me, this strength outweighed the weaknesses in exposition and worldbuilding.

I ultimately settled on four stars instead of three, because while the technical writing issues persist throughout, the emotional resonance of the characters left a lasting impression that's more important to me than perfect execution.

This book explicitly discusses the personal story of J.D. Vance's life, but from a slightly more analytical angle—there's a significant and repeated focus on the behaviors, approaches, and circumstances that lead to and, more so, maintain poverty in white America.

Although mostly an anecdotal account (some research is mentioned), this remains a worthwhile and enjoyable read for anyone who might be interested in understanding soci0-political issues trending in the US or just some thought-provoking insights and experiences that might distinguish lower, and mid-to-upper classes in the western world today

Too anecdotal, meanders around both chronologically and topic-wise without a clear connective narrative.
I expected a more metric-driven structure, that would have appealed more to me

Intro by Orwell was a 5/5, read only that

כל אחד מ23 הפרקים עוסק באירוע אחר, ועל כל אחד מהם אפשר לדון הרבה, אז אנסה לתמצת למוטיבים מרכזיים:

1. .כשצריך להכריע אם זה פולישוק או בית הקלפים, זה פולישוק -
הספר מתאר את הדינמיקה הממשלתית ככזו המתנהלת בעיקר על בסיס מלחמות אגו, קרבות על קרדיט, עימותים בין משרדיים על אחריות, תקציבים ויוקרה וטינות אישיות שיכולות להישמר שנים עד שמוצאות הזדמנות לבוא אל הפועל.
החוויה הממשלתית במובן זה היא אכן קומית, קוראים אידאליסטים על יתר המידה עלולים למצוא אותה כטראגית (אם נשאר במדינת ישראל אדם אידאליסטי בנוגע לעבודת הממשלה).

2.כשזה כן בית הקלפים, זה יותר בית השש-בש -
כשהספר אינו דן בפוליטיקה הפנימית בישראל, הוא חושף בפני הקורא איך ההתנהלות הבין-אישית ברמה הדיפלומטית יכולה להביא לתוצאות בעיצוב יחסי החוץ של ישראל. כאן הסיטואציות המתוארות מכילות יחסי תן-וקח שמרגישים פחות כאוטיים, אבל עדיין מתובלים באסרטיביות וחוצפה ישראלית, שעל בסיס תיאורו של שטייניץ, עוזרים לקדם את האינטרסים הישראלים בזירה הבינלאומית.

3.הדיאליקטיקה של להיות יובל שטייניץ -
שטייניץ מציג את עצמו בתחילת הקריירה הפוליטית שלו כעוף מוזר במערכת הפוליטית הישראלית, דוקטור לפילוספיה השם דגש על ספקנות והיסק לוגי אל מול בלילה של אמוציות וקידום עצמי חסר בושה.
אך לאחר הקריאה ניתן לראות שגם שטייניץ ניחן בכמה תכונות שיכלו אולי להסביר את נסיקתו היחסית בפוליטיקה הישראלית - מעל כולן עומד המנהג שלו לקחת הרבה קרדיט לעצמו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, אך גם נטייה מסויימת לאסרטיביות אמוציונלית שעזרה לו במספר סיטואציות פוליטיות המתוארות בספר.
בנוסף, יכולה להשתמע מהספר גם מידה של לויאליות ל”פטרון” הפוליטי שלו, בנימין נתניהו.
ניתן רק לשער האם תכונות אלו הן תולדה של הקריירה הפוליטית שלו, או שמא קדמו לה.


נהנתי מאוד מהספר, אם אתם עדיין לא בטוחים אם שווה את זמנכם - ממליץ להקשיב לפרק בגיקונומי בו רואיין שטייניץ על הספר, אם תהנו מהפרק הסבירות גבוהה שתהנו גם מהספר:
https://geekonomy.net/2025/03/18/geekonomy1017_yuval/