Yoav

ספר מדהים, שקורע אותי במיוחד בתקופה הזו.

הוא מלא בכל כך הרבה אהבה. אם זו אהבה למקום, לאנשים, לקרקע, ואם זו סתם אהבה רגילה, בין שני אנשים, שברוכין מצליחה להעמיד במשקל שווה למתח והאקשן שמתרחש מסביב.

התחלתי לקרוא אותו בגלל שמאוד אהבתי את “ברד כחול מסטיק”, שהתפרסם בהיה יהיה 2022. והוא לא איכזב.

אם אתם רוצים, ממליץ להתחיל מהסיפור הקצר, שהתפרסם גם כאן:
https://www.sf-f.org.il/archives/3848

One of Brandon's best works yet.

The most whimsical of Sanderson's works so far. It feels personal like most others do not, and I like it.

First of all, let me say this: this book is one of the most intense and deep exploration of the human condition, and what it means to be human in general. It does not shy away from triumphs and fails, and I think it generally succeed in being almost universal.

I would have easily given 5+ stars if not for the ending. It was in poor taste, and honestly just badly written. To Me, it feels like the author himself missed the whole theme of the book he himself wrote.

It's sad, but that means I cannot in pure heart give it the 5 stars I want to give so badly.

Maybe next time, John.

לפחות עבורי, קשה למצוא סיפורי מד”ב שמרגישים חדשניים באמת. סיפורים שלא עוסקים בנושאים שנחרשו שוב ושוב ע”י מאות סופרים בעבר.

טד צי'אנג מצליח בכך באופן פנומנלי. כמעט כל הסיפורים מרגישים חדשניים, והחדשות היא מהותית ועמוקה. רעיונות שלא חשבתי עליהם ואפילו לא שמעתי עליהם, ואם הם כן עברו אצלי בראש, לא מפותחים ומפורטים כמו אצלו.

מומלץ בחום לחובבי מד”ב שמרגישים תקועים קצת עם שחזורים חדשים של רעיונות ישנים.