Sufficiently Advanced Magic

Another boy wonder goes to wizard school kind of book. I did not like Harry Potter, The Magicians and many others of this ilk.

But its not only the vast amount of wasted time describing the daily life of a college student, sprinkled with some fantasy elements just for color, that I find unbearable. The story and characters overall are weak, but it was the cliches that hit me the most. In particular, I stopped reading the moment one of the male students was asked by a teacher to challenge another student for combat class. He could pick anyone he wanted. He picked a small girl that looked very defenseless. She beated the crap out of him.

read 4:32 / 21:58 21%

This book was a real whirlwind. Getting into the story was hard, mainly because the worldbuilding was extensive but not at all explained. All the characters, even the one narration consistently knew more about the world than the reader did, which I really disliked. It made everything seem unimportant and boring. 

The events also seemed to be strung together totally randomly. Nothing seemed to happen for any reason but because the writer wanted it to. Lots of mysteries were introduced, none of which were explained. This book was already super long and yet it didn't come to a conclusion on any part and only left more questions. It was too focussed on being a book in a series than on telling an engaging story. 

The characters were also really not likeable. I couldn't relate to them at all. Especially the teachers who ends up betraying them didn't really come out of nowhere because we didn't really learn anything about who she was. It was like the whole story was devoid of emotional significance in the characters. It didn't leave much for my mind to engage with. 

Surprise surprise, I will be controversial again. This book is bad. I'm about 2/3 in and it's just not worth this time I wasted on it already.

Here we have our people who get magical powers from a goddess if they complete puzzles in a tower. Corin's brother went in, never came out, so... yeah. Corin wants to go in and find him. He goes in, gets entry level power, goes to magic uni to level up to go back in to find him.

This thing is fucking LONG, man. Not even justified long, because it can be that way without feeling like a bogged down crawl though molasses. Here it just looks like no editor was ever found, which sucks, one could have probably broken out the red pen of doom and carved out huge chunks of unneeded stuff. Now what are these unneded things?
Corin is a magical version of some sort of an engineer, okay? He makes magical items. He also narrates the book, so it means we have to read him thinking about shit. Not interesting stuff. Like how to make basic level items that he doesn't really know how to, so it means endless brainstorms of shit that he will probably not make.
What is worse, every time he finds a goal... it just gets disovered he will need to do 75 other shit before he gets to it. Not kidding. To get to his brother he needs to get to the tower, get little power, get to uni, build items, build items for his buddies, but for that he needs mana, but he has very little, he needs crystals, but those cost cash, so he needs to learn to make crystals to make times, to sell, to get cash, to get more supplies, to make the better items for team, to get to exams, to get points, to get into elite dorm, to get better supplies, to get more points, to get to elite military, to get to tower, to get to brother... (spoiler, he is only been to school in less than aa semester, we are nowhere near)
Why the fuck am I doing this to myself, people? Kill me. Just take me out and kill me.
The nonsensical story structure and world building doesn't end here. The power levels have like aa gaillion rating systems. Like depending on what class he is, where on his body his mark is, then mana levels, then rated in gemstone names, all gemstone levels also rated by letters. Fucking why? Oh, also, classes can kinda do the same things with different technique, so more mumdo-jumbo.

By now you probably get why this is slow. So much useless information you have to exactly learn or you won't get shit. By the way, people can work above their level, as I said classes kinda merge in some ways, so it all means. Thanks.
I sound salty becuse I am.

And now let me talk about Corin, this cardboard idiot. Imagine a character who is probably a shitty robot, masquerading as a person, but is failing. That's right. It's him.
His personality is awkward. I am convinced the author is trying to write a protagonist with autism (engineer type with autism, so original), but this was just uncomfortable. Corin is absolutely oblivious to everything in life. In their society they have nobility and peasants and it took him 17 years to realise it means.... read carefully now, I will go deep... that they are not all treated equal. LE GASP? He also benevolently concedes that it's WRONG. I'm baffled.
Oh, also, Corin, our resident genius is even worse. Beatin C3PO in the robotic department our dude excells. He never cares about dating nobody. Doesn't even really cares. Then a dude asks him out and in the span of 2 seconds he realises he is gay. A dude he didn't even think about or care about at all. He didn't even really properly LOOKED at him. BTW, other dude is also a pseudo-Asian foreigner royalty from an enemy country for maximum angst-possibility points.
Why are you fucking useless, Corin? Why? What comes next?

Other than it being a retarded way of making a character behave, how far can we go from subtlety? Yes, the dad dislikes how Corin is not in the family battlemage business, but he himself likes this. We got the message of being yourself and not worrying about others' expectations. We don't have to literally check all the “different” boxes that exist. I “can't wait” for him confronting his dad about “yes, I am a family disgrace, who is autistic, besties with peasants, gay, literally fucking someone from a country that will inevitably attak us”. No cheese, please. (I am 100% sure his bro is alive btw, wonder what he can be hiding after THIS. He's probably a weed-smoking communist furry, none of which dad would like, prolly. I hope he has nipple piercings and a soul patch.)

Everyone loves this, but to me it was misery. Impractical choices, “how are you even alive?” characters, a worldbuilding that reads like I'm trying to learn the wikia of some RPG by heart, slooooooooow.
I don't recommend it, I won't continue, I probably won't try another series by the author. Just leave me alone now.

Good night and let me leave this tower of terror!

זה ספר ארוך, חפרני לעתים, ובעיקר מאוד חינני.

קורין מחפש את אחיו, שנעלם בתוך מגדל קסום בן אינספור קומות המלאות במפלצות, מלכודות, רעלים, בריכות לבה ושאר דברים משובבי לב. מי שמצליח לצאת לטיול במגדל ולשרוד לספר על כך, זוכה גם ביכולות כישוף ובכרטיס כיוון אחד לבית הספר לקוסמים. רק שאחיו של קורין מעולם לא חזר, ועכשיו קורין בעצמו נשלח אל תוך המגדל. הוא רוצה להשיג לעצמו כוח קסום, במטרה מתישהו, ביום מן הימים, להצליח להעפיל לקומות העליונות של המגדל ולהחזיר את אחיו האובד לחיים.

אם זה נשמע קצת כמו משחק מחשב, זה משום שזה ספר שנקרא בדיוק כך. לדמויות יש מקצועות, יכולות, כישורים שונים ואפילו דרגה. הן אשכרה יודעות מתי הן עולות בדרגה! הן יכולות לבדוק כמה מאנה יש להן, ואיפה! יש חפצים קסומים, ושיקויים, והסברים מורכבים על כישופים, ובעיקר מערכת קסם כה מפורטת שתגרום אפילו לברנדון סנדרסון לנוד בראשו בבלבול. זה די מגניב וניכר שהושקעה בכך מחשבה רבה, אבל זה גם מביא למצבים שבהם לפתע נחשפת מול קורין עובדה בסיסית על העולם שפשוט אין סיכוי שהוא לא ידע קודם, אלא אם הוא חי מתחת לאבן (הוא לא). ובעיקר זה מביא לחפרנות מתישה לעתים - המון עובדות, המון פרטים, וקורין, נשמה סקרנית וחקרנית שכמותו, מגיב להכל כאילו זה הדבר הכי חשוב שהוא אי פעם שמע, אז הכל נראה חשוב גם אם מדובר בפרטים שלא קשורים לעלילה בשום צורה שהיא. אם רק הייתי מקבלת שקל על כל פרויקט מחקר שקורין מסמן לעצמו עקב אינפודאמפ רנדומלי, כבר היה לי מספיק כסף למשלוח האוכל ההודי מוולט שהתקמצנתי עליו אתמול ואני עדיין מרירה בקשר לכך.

אבל מה שמציל את הספר מטרחנות מבלתי נלאית זה פשוט כמה שהוא מקסים. יש בו מן ההארי פוטריות, ואולי עזר שהקשבתי לו תוך כדי ניקוי כלים אחרי משלוחי וולט שלא התקמצנתי עליהם ושטיפת הבית. יש לו קצב רגוע, לא ממהר לשום מקום. קורין הולך לשיעורים, לומד דברים, חוקר חפצים קסומים, מסתחבק עם מוכרים בחנות, מתקשקש עם חבריו בחדר האוכל. נחמד פשוט להתלוות אליו מבלי לצפות שמשהו גדול או מסעיר יקרה.

ומעבר לזה - הדמויות. הן פשוט חינניות. קורין הפציפיסט עם המוח ההיפראקטיבי והדדי-אישיוז, והכתיבה שלו כדמות א-מינית שהיתה פשוט יפה וטבעית. חצי האחות שלו סרה, מלאת ביטחון ומגניבה. ג'ין, איש המיסתורין העטוף באניגמה. מריסה, ופטריק, והפרופסורים המוצלחים והפורפסורים הנכלוליים, והחביב עליי, דרק הדושבאג השחצן (or is he?). אני לא יכולה לחשוב על דמות אחת שלא חיבבתי, ואולי זה היה בעוכריו של הספר, כי הדמויות נשארו lovable גם כשהן עשו מעשים שהם.. הרבה פחות. אבל עדיין, רציתי ללוות אותן ולראות מה קורה איתן, אפילו כשזה היה כרוך בללוות אותן להרצאה של חצי שעה על סוגי מאנה שונים. וחמישה פרויקטים שונים של קורין שלא רלוונטיים לשום דבר. כי זה פשוט עדיין היה כה, כה חינני.

בקיצור, ספר מושלם לעבודות הבית, ואני ללא ספק אקרא את ההמשך ברגע שתהיה לי מספיק מאנה לחפירות.